לצאת מהדעת.. ולחזור לדרך חדשה 
מסע-אל-הבן-המשמעות
מורה דרך למניעה, מזור וצמיחה, בשיטת "מדרג ההפנמה"   כ"דרך הבמבוק"  כדרך הבמבוק (מקוצר)
לצאת מהדעת > לחזור לחפש לסלול דרך חדשה! Never say never  באימון יותר טוב להתסכל על הביצוע במקום על לוח התוצאות 

  • את המופע של בני פורת "מסע אל הבן" ראיתי לראשונה בשנת 1995, בתקופה זו כבר הייתי כשנתיים ראש ענף בטיחות בדרכים בצה"ל ואב לשתי בנותי המתבגרות. לימים קראתי לזה "מדרג ההפנמה". מאותו יום השתנתה תפיסת עולמי את הכיוון בו עלי ללכת - באחת! תחושה מוזרה אפפה אותי שהינה עשוי להיות שפתאום מצאתי את המצפן שיראה לי את הכיוון במסע של שנים למצוא את נוסחת הפלא, את האלגוריתם הגאוני, את הסוד הכמוס. 

    המסע של בני אל בנו והמסע שלי התלכדו...אך אין הדבר כל כך פשוט, המסע הזה הוא דחף בלתי מוסבר כמו הדחף הבלתי מוסבר של מטפסי הרים כשאתה שואל אותם למה אתם מטפסים על ההר הזה תשובתם בדרך כלל "Because its there" זו תשובה מהבטן, אין בה שום הגיון שיובן ע"י אנשים שאינם מטפסים...ואין טעם להתחיל להסביר זאת. כך נדמה לי תופס אותי המסע שלי בתחום המניעתי כבר שנים רבות...אי שם ישנה פסגה גבוהה שבה אולי אמצא תשובות, אני שואל כיצד יוכלו אנשים למנוע את הגרוע מכל את מה שאירע ליובל בנם של אידית ובני כשהוא רק בן 20 כשנהג אלמוני באישון הלילה נרדם על ההגה וסוטה בעוצמה אדירה לעברו לוקח אותו למקום ממנו לא יחזור...משאיר כאן הורים ואחים, משפחה מרוסקת, שאבר מגופה נכרת לבלי שום אפשרות להשיב, פצע פעור שותת דם, פצע שלעולם אינו מבריא, משפחה שנאלצת לחפש את משמעות חייה מחדש...כל יום מחדש..."בחצי השנה הראשונה לאחר האסון עזבתי את כדור הארץ" כך אמר לי בני. ובכל יום זכרון בכל יום השנה לזכרו, הכל עולה מחדש הפצע נפתח. 

    מאותו יום לא עזבתי את אדית ובני, הם הפכו לחלק בלתי נפרד מההוויה שלי מהמחשבות מהרגשות הם מראים לי את הכיוון...בקשתי מבני להתקרב, להבין, ללמוד, להרגיש והם אפשרו תמיד. אני מודה לאדית ובני על שהראו לי את הדרך להגיע למקום שבו אני עומד היום מנוסה ונמרץ בעבודה עם לקוחותי, ובעבודות ומיזמי התנדבות שאני משקיע ללא תמורה. זכות גדולה נפלה בחלקי ואני מודע לה היטב. בלעדיהם הייתי עלול לשוטט לטפס על הרים לא נכונים ולחפש לשוא ואולי לא למצוא לעולם. את המופע "מסע אל הבן" ראיתי עשרות פעמים, בשנים האחרונות הבאתי מספר קבוצות של לקוחות לראות את המופע דבר שתרם רבות להבין להפנים להתקדם. בזמנו, בקשתי מבני פורת להביא את המופע לצבא ובני הסכים מייד. 

    בני יצא למסע בעשרות בסיסי צה"ל, מידי פעם הצטרפתי למסעותיו, ולאחר המופע שוחחנו ביחד עם החיילים והמפקדים, בני עבר מבסיס לבסיס מיחידה ליחידה שר מנגן מספר ודמעות בעיניו, אבל מתחזק חי נושם כמו שתמיד מפגין ואומר זאת במופע, ואיתו דומעים המפקדים והחיילים. בני נותן לנו כוח להמשיך דרך בני הגעתי ליובל שמחזק אותנו, למרות שמעולם לא ראיתי את יובל אני חש שהכרתי אותו מהיותו תינוק, ילד, נער וחייל, הכרתי את יובל דרך בני דרך ה"מסע אל הבן". אני מקדיש את הדף הזה באתר לאדית בני ויובל פורת הכנסתי לדף זה ציורים ומילים אולם כדי לחוות את החוויה ולהפנימה בעוצמה הגבוהה ביותר יש לראות את המופע כשבני על הבמה, הציורים השירים הסיפורים מקבלים את המשמעות מעינייו של הצופה. דף זה באתר נוצר כדי להעביר את המסר לעוד ולעוד אנשים, את מסר המניעה את מסר הבטיחות את מסר שמירת החיים כי אין יקר מהם.